אתם ירדתם מהפסים?

מכיוון שאני חסר יידע לחלוטין במחשב ואין לי, לפיכך, גם אינטרנט, הייתי צריך לשמוע מידידה טובה שלי שבאתר ynet הופצו מאות תגובות לתוכנית בה אירחתי את נטליה אוריירו. אותה ידידה גם ציינה בפני שמספר התגובות לכתבה זו היה רב יותר ממספר התגובות לכתבת היעלמותה ורצח הודיה קדם ז"ל. אני תוהה ושואל את עצמי, האם העם הזה באמת ירד מהפסים או שמא כמות הטמטום וחוסר הפרגון פה חזקים יותר מכמות הצער על רצח הילדה.
עד איפה יכולה להידרדר האינטלגנציה של העם היושב בציון? עד אנה יגיע חוסר הפרגון להצלחתי ההולכת ונמשכת, לצערם של רבים, מזה כמה עשרות שנים? הרי בינינו, לאף אחד לא באמת איכפת מה עשיתי או לא עשיתי עם נטליה אוריירו. מה שדחף את כל הקנאים והטיפשים האלה לכתוב היה רק נסיון מטומטם להביע דעה נגד משהו חביב, משעשע, שבכל מדינה שפויה היה מתקבל כתוכנית בידור בכיף. לידיעתכם, בשיחתי עם נטליה אוריירו לפני התוכנית היא ביקשה ממני בפירוש לא לקיים ראיון יבש ושגרתי. "בוא נשתולל", היא אמרה לי. "בוא נעשה ראיון שמתאים לבובה פראית כמוני ולבוב פראי, ששמעתי שכזה אתה".
אמרתי לה "בכיף", ואכן כך התקיים הראיון; מתוך סימפטיה הדדית, מתוך ניסיון לצחוק כל אחד על חולשותיו שלו, בלי לפחד ובלי בושה, ותוך כדי כך גם לספר את סיבת ביקורה בארץ ולקדם את הטלנובלה החדשה שלה. אלא שכאמור, צדקנים וצבועים הזדעזעו מול החופשיות שבה שוחחנו, מול זריקת הכריות (שאם לא שמתם לב, היא התחילה בה) ולנוכח הביס הקטן שנתתי לה בזרוע.
אני אדם שונה, אני מודה; אני לא שגרתי, אני לא שקרן, אני לא צבוע. אני עושה דברים באופן ספונטני ומנסה לבדר בצורה שאני יודע, ומסתבר שזה מצליח מאוד בהופעות היחיד שהיו לי, בתוכניות הטלוויזיה ואפילו כשהגשתי סיפורים לפני השינה לילדים. מה לעשות? אני לא כמוכם; אני לא חושש להביע רגשות, אהבה, תשוקה, דעות.

אני אוהב מאוד את עצמי

ברור שבעיני אנשים מרובעים ושגרתיים, ובעיקר כאלה שחוששים למעמדם, ההתנהגות שלי נראית חריגה במקרה הטוב ומעצבנת במקרים אחרים. זה כי אני אוהב מאוד את עצמי, בניגוד אולי לכל המגיבים. אני גאה בכנות שלי, אני גאה בספונטניות, וגם בביסים שאני נותן לילדים שלי, לאנשים שעובדים איתי בהפקה וגם לנטליה אוריירו. דרך אגב, אם ישנן נשים שחוששות שזה היה מעשה שוביניסטי שמשפיל נשים, אני מבטיח לתת ביס גם לאיזשהו גבר שיתארח באחת התוכניות הקרובות שלי. העיקר שתסתכלו, שתצפו. הרייטינג באותה תוכנית, אגב, היה 27 אחוז בממוצע. אני מוכן לסבול את כל השטויות שנכתבו עלי ולהמשיך להביא כאלה תוכניות בידור וכזה רייטינג.
נ.ב. - תמהתני למה אחרי שאני גורם אושר למשפחה מסוימת כשאני מצליח להשלים ביניהם, או לעזור לאיש שמצבו קשה, מדוע אז אין אף תגובה אחת מכל אותם צבועים.

* הערת המערכת: בשל גל התגובות חסר-התקדים, ייתכן שפתיחת הכתבה והופעת התגובות תארך יותר זמן מהרגיל. אנא התאזרו בסבלנות.